סכרת הנה מחלה שיש בה ליקויים תורשתיים המושפעים מגורמים סביבתיים שונים. אחד ממקורותיה הוא כבר בשלבי ההתפתחות העוברית. סביבה סכרתית אצל העובר גורמת לשינויים בביטוי הגנים (אפי-גנטיים), כגון עמידות לאינסולין ובשל כך סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת, שעלולה להתבטא בגיל ההתבגרות ובהמשך בתסמונת מטבולית (יל"ד, סוכרת, משקל יתר, ושינויים מטבוליים אחרים). הסיבה לכך עדיין אינה ברורה לגמרי, והמחקר מנסה לעקוב אחר התהליך בו המחלה מתחילה להתפתח. אחת הסיבות שהוצעו זו עקה (סטרס ) חימצונית מוגברת. מתברר כי לעובר אין מערכת נוגדת חמצון מפותחת (זו מתפתחת לקראת סוף ההיריון  ולאחר הלידה). עקה חימצונית מוגברת הנובעת מסוכר גבוה  עלולה לגרום לשינויים אפי-גנטיים. 

 

שכיחות סכרת סוג 1 ("סכרת נעורים") היא כ - 0.5%-1%, שכיחות סכרת סוג 2 היא סביב 10% במבוגרים. סכרת סוג 2, הינה מגפה עולמית ההולכת ומתעצמת בעשורים האחרונים, התפתחותה קשורה לגורמים גנטיים וסביבתיים וביטוייה בירידה בתפקוד תאי בטא בלבלב ותנגודת לאינסולין. לגורמים סביבתיים חשיבות רבה, למשל, העלייה הגדולה בשכיחות סכרת סוג 2 קשורה באופן הדוק לשכיחות של עודף משקל. אצל נשים הרות בשליש השלישי, יש נטייה לסבול מסכרת הריונית. סכרת זו מעלה את הסיכון לסכרת בהריונות הבאים, ומעלה מאוד את הסיכון לסכרת סוג 2.

 

לסכרת מספר סיכונים, בהם סיכון מוגבר להפלות, מוות תוך רחמי במיוחד כשהלידה מתאחרת, שינויים בגדילת העובר, סיבוכים בסמוך ללידה ומיד לאחריה, שכיחות עולה של הפרעות התפתחותיות כמו לקויות למידה, קשב וריכוז ו ASD. שכיחותם של אלו עולה ככל שהסכרת אינה מטופלת. כשסכרת מבוקרת (אינסולין, דיאטה) שכיחות המומים יורדת. 

 

מעניין שדווקא בנוכחות סכרת הריונית, אין עליה בשכיחות המומים המולדים. הסיבה: הסכרת מתפתחת רק במחצית השנייה של ההריון, ומרבית האיברים החיוניים של העובר כבר התפתחו. אולם, עוברים של אימהות עם סכרת הריונית כן מפגינים סיבוכים בסמוך ללידה, משקל גבוה ושינויים התפתחותיים. וזאת משום שהמח מתפתח לכל אורך ההיריון, והוא חשוף להשפעה פוטנציאלית לגרימת מומים (הטרטוגנית) בשל הסוכרת האימהית. 

 

פרופ' אור נוי במחקריו, הושוו ילדי בית ספר שנולדו לאימהות עם סכרת הריונית לעומת אמהות עם סכרת טרום-הריונית, וללא סכרת כלל. נמצא שאין לסוכרת אימהית כול השפעה על היכולת האינטלקטואלית. מאידך, נמצא שההתפתחות המוטורית של ילדים לאימהות סכרתיות הייתה פחות טובה (בעיקר מוטוריקה עדינה), וכן שהייתה שכיחות גבוהה יותר של הפרעות קשב וריכוז ללא הבדל בסוג הסכרת. הליקויים הללו נחשבים קלים ולרוב אינם מפריעים לחיי היום יום. הליקויים הללו עמדו במתאם עם איזון הסכרת. מחקרים אפידמיולוגיים (העוסקים בחקר מחלות) גדולים אף מצאו שכיחות גבוהה של ASD (הספקטרום האוטיסטי) בקרב אימהות סכרתיות. 

 

המנגנון שמסביר חלק גדול מן הסיבוכים הללו בעוברים הוא העקה החימצונית הגבוהה אצל העובר בסוכרת והצורך בפעילות אנטי-אוקסידנטית מוגברת. הגוף מייצר כול הזמן רדיקלים חופשיים שהנם חומרים לא מאוזנים מבחינת כמות האלקטרונים ולכן עשויים לפגוע בחלקים שונים של התא כגון קרומי התא, חלבונים וDNA. לכולנו מערכת מפותחת של חלבונים וחומרים אחרים היודעים לנטרל את הרדיקלים החופשיים. כאשר נוצרת כמות גדולה מדי של רדיקלים חופשיים יש צורך בהגברת הפעילות המנטרלת אותם כלומר פעילות אנטיאוקסידנטית. לגוף, במיוחד לעובר, קשה להגדיל את הפעילות האנטיאוקסידנטית ולכן עלולים להופיע נזקים שונים עקב העקה החימצונית המוגברת.

 

המחקרים השונים כולל אלו מקבוצת המחקר של פרופ' אור נוי לאיתור המנגנונים האחראיים לנזקי הסוכרת בעובר מבוצעים לרוב בבע"ח. למשל חולדות סכרתיות, שיש להן סכרת תלוית תזונה – diet-dependent Diabetes). מתברר כי העקה החימצונית המוגברת בעובר גם גורמת להיפוקסיה (חוסר חמצן בתאי הגוף), וזה גורם נוסף לפגיעה בעוברים. במעבדה אנו יוצרים מצע סוכרתי ומנסים למנוע את הנזקים  באמצעות הוספת נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים) למצע. בודקים את העובר ומבנהו, ואת השיליה ושק החלמון. כשהשיליה פגועה, כל מנגנון העברת החומרים לעובר נפגע, ונוצרת היפוקסיה בשלייה ובעובר. מצאנו  שרק חלק מהעוברים נפגעים (מראים מומים מולדים), וחלקם לא, וזאת כנראה בשל הבדלים ביכולת הנוגדת חמצון (האנטי-אוקסידנטית) בין העוברים. עובר בעל יכולת נמוכה, ייפגע. המחקר גילה השפעות משולבות, גנטיות וסביבתיות על העובר האחריות לנזקים, והאפשרות למנוע אותם על ידי תוספת של אנטיאוקסידנטים.